הפקולטה למדעי הרוח I אוניברסיטת חיפה - הפקולטה למדעי הרוח מרכינה ראשה מדבר פטירתו של נתן זך. להלן דברי הפרידה שכתב פרופ' רפי ויכרט

הפקולטה למדעי הרוח מרכינה ראשה מדבר פטירתו של נתן זך. להלן דברי הפרידה שכתב פרופ' רפי ויכרט

הפקולטה למדעי הרוח מרכינה ראשה מדבר פטירתו של נתן זך.natan zach2020
להלן דברי הפרידה שכתב פרופ' רפי ויכרט

עם פטירתו של נתן זך

ביום שישי, ה-6 בנובמבר, הלך לעולמו המשורר נתן זך, חתן פרס ישראל לשירה עברית לשנת 1995. יצירתו הגיעה למאות אלפי שוחרי תרבות  דרך ספריו (שירה, פרוזה, מסה, תרגום), דרך עשרות שיריו המולחנים, דרך הרצאותיו האקדמיות והופעותיו הפומביות כמו גם השתתפותו הערנית בשיח התרבותי והפוליטי במשך יותר משישה עשורים.

משנות החמישים ואילך היה נתן זך לדוברה של קבוצת משוררים ולמי שהתווה דרך יצירתית לדורו שלו ולדורות שבאו אחריו. לא כאן המקום לסכם את פעלו, שעליו כתבו מיטב חוקריה  של הספרות העברית וחשובי משורריה, סופריה ואמניה. מעטים היוצרים כמותו, שעם הופעתם  ספרות ארצם ותרבותה משנות כליל את פניהן. 

זך היה בראש וראשונה משורר חכם, אנין מבע, מדויק ומושחז להפליא. שני ספריו המוקדמים - "שירים שונים" ו"כל החלב והדבש" - העניקו לשירה העברית את מיטב השירים הליריים והקיומיים של שנות החמישים והשישים וכיוונו אותה לדרך חדשה. השפעתו העצומה ניכרה לא רק בשירת בני דורו (דוד אבידן, דליה רביקוביץ, ישראל פנקס, אוֹרי ברנשטיין ואחרים) אלא גם בשירת משוררים מבוגרים ממנו, ששינו את כתיבתם בעקבות המהפכה שהנהיג (למשל, אמיר גלבע, חיים גורי וטוביה ריבּנר) ובשירת הצעירים ממנו (בין השאר, מאיר ויזלטיר, יאיר הורביץ, יונה וולך ודליה הרץ בתחילת דרכם). רשימת המשוררים שחבים לו - גם בהתנגדם לדרכו - חלק מקולם השירי, מעולמם ומלשונם יכולה למלא עמודים.

זך פעל במקביל בכל ערוציה האפשריים של העשייה הספרותית. ברשימות הביקורת ובמסות שפרסם במוספים ובכתבי העת לספרות הגדיר עבור יוצרים וקוראים כאחד את הכיוון שאליו צריכה הספרות לפנות. בד בבד, ובמשך עשרות שנים פוריות, השקיע את מרצו בעריכת כתבי עת ובמות לספרות. בשנות החמישים ערך חלק מפרסומיה של חבורת "לקראת" שהוא נמנה עם ראשי דובריה. בשנות השישים ערך עם אוֹרי ברנשטיין את "יוכני". בשנות השמונים עם דן מירון את "אגרא: אלמנך לספרות ואמנות". בשנות התשעים את קונטרסי השירה "הִנֵה". ועוד לא הזכרנו את פעילותו ב"העולם הזה", ב"ספרית פועלים" בכתב העת "עכשיו" בשנותיו הראשונות ובבמות רבות נוספות.

ברשימות שפרסם עסק בכל תחומי החיים. מוזיקה, אמנות פלסטית, אדריכלות, פרוזה, שירה, פוליטיקה, דת ומדינה, תקשורת וכמובן הסכסוך היהודי-ערבי שתמיד עמד בראש מעייניו. הוא היה דעתן, נחרץ, לא פעם קיצוני בניסוחיו. רבים עורר לחשיבה ולפעילות. רבים הכעיס. בשלהי שנות השבעים שב משהות ממושכת באנגליה  שם הקדיש עצמו לכתיבת דוקטורט. בכל אשר עשה היה נתן זך אדם שאי אפשר להתעלם מנוכחותו.

במשך השנים העניק לספרות הישראלית תרגומי שירה חשובים, אם בדמות ספרים (למשל, שירי חברו הביטניק האמריקני אלן גינזברג או שירי "אחותו הבכירה" האקספרסיוניסטית אלזה לסקר-שילר), אם בדמות חטיבות תרגומים שלא כונסו בספר (ו.ה. אודן, פאול צלאן ורבים אחרים). כעורך וכמתרגם הפנה את אפיקי ההקשבה של הספרות המקומית לספרות המודרנית החשובה שנכתבה בגרמניה, באנגליה ובאמריקה.

רוב חייו הבוגרים  הרצה ולימד במוסדות שונים. כאנשי אוניברסיטת חיפה עלינו לזכור שבשנים שלאחר שיבתו מאנגליה הייתה לו האוניברסיטה שלנו  בית של קבע. עד צאתו  לגמלאות היה מבכירי המרצים בחוג לספרות עברית והשוואתית. דורות של סטודנטים שישבו בשיעוריו זכו לשמוע  את תובנותיו החד-פעמיות על הספרות העברית ועל ספרות העולם.

הילד הארי זייטלבך, שהגיע בשנות השלושים עם אמו האיטלקייה ואביו היהודי-הגרמני לנווה שאנן, היה ברבות השנים לאחד מגדולי יוצריה של הספרות העברית בת זמננו. נסיבות חייו הקשות (הגירה וזרות, ניכור משפחתי, מלחמה ושכול) עיצבו דמות מורכבת עד מאוד. רכת דיבור ונעימת הליכות אבל גם נוחה לכעוס. רבת השראה וסגנון אבל גם הולמת בלא חמלה. כעת, מקץ שנות החולי, תם מסע חייו מלא היפעה והתלאה, הזעם והסבל.  המתנה שהעניק לספרות העברית במחצית השנייה של המאה העשרים תלווה אותנו כל עוד אנחנו חיים וכותבים. זכינו לראות ציפור רבת יופי. זכינו להקשיב  לקולו של הזמיר, שלא גר כאן יותר.

פרופ' רפי וייכרט
ראש התוכנית לכתיבה יוצרת
החוג לספרות עברית והשוואתית

 
(תמונת המאמר של נתן זך צילום: מאיר פרטוש )