אוניברסיטת חיפה

בית הספר להיסטוריה

האגודה ללימודי ימי הביניים והרנסאנס

 

 7 בנובמבר 2013     אודיטוריום הספריה, חדר 146 

התחזות וצמיחת הביורוקרטיה בעת החדשה המוקדמת

מירי אליאב-פלדון, אוניברסיטת תל-אביב

 

התמורות והתהפוכות בשלהי ימי-הביניים ובראשית העת החדשה הגבירו בעשרות מונים הן את המניעים והן את האפשרויות לאימוץ זהות בדויה. שתי התפתחויות עיקריות הפכו את ההתחזות לתופעה המונית: האחת ההתרוששות של חלקים נרחבים מהאוכלוסייה, שגרמה לרבים להעמיד פנים שהם משתייכים לקטגוריות של "ראויים לסעד"; האחרת, הרדיפות של מיעוטים דתיים, שגרמו לאינספור אנשים לנהוג כלפי חוץ בהתאם לדת המדינה ולשמור בסתר על אמונה אחרת. על אלה נוספו נשים שהתחזו לגברים כדי ליהנות מחירויות שונות, אופורטוניסטים למיניהם שרצו לזכות ברכוש ובמעמד של זולתם ועוד אחרים. הזדמנויות להתחזות התרבו בעיקר בעקבות הנִיעוּת הגאוגרפית, בתוך אירופה ומחוצה לה, שהרחיקה אנשים מהסביבה שבה הכירו אותם אל "חברת הזרים" – וכל זאת בתקופה שהטכנולוגיה לייצור אמצעי זיהוי הייתה מוגבלת מאוד וכוחות השיטור והפיקוח היו עדיין מעטים.  

הפחד מפני התפשטות מגפות, הן מחלות אמתיות והן סכנות מדומות של הפצת רעיונות "פסולים" או ערעור סדרים חברתיים, גרמו לשלטונות לנסות ולהגביל את הניעות ולפקח על העוברים ממקום למקום. ריבוי המתחזים החריף את התחושה, כי אין להאמין למראה עיניים וצריך לתת באנשים סימנים. השיטות לסימון בני-אדם כללו הטלת מום בגוף או צריבתו בברזל מלובן (בעיקר את גופם של עבריינים, כתחליף למתקני מעצר), סימון הבגדים, קביעת כללי לבוש ברורים לכל מעמד ולכל קבוצה ופיקוח על קיומם של כללים אלה, חלוקת תגים ואסימונים, ובעיקר – ריבוי בקצב מהיר מאוד של תעודות כתובות מכל הסוגים: אישורי בריאות, תעודות מסע ומעבר, תעודות על סיום מסלול לימודים או הכשרה מקצועית, רישיונות לקבצנות ולאיסוף תרומות וכיוצ"ב. הפקתם של כל הסימנים הללו והפיקוח עליהם דרשו מערכת ענפה של לבלרים, משגיחים, מלשינים, שומרי גבולות, גובי קנסות, נוטריונים ושופטים.

ריבוי אמצעי הזיהוי הוביל בתורו לריבוי הזיופים. המאבק בזייפנים והמאמצים לייצר אמצעי זיהוי שאינם ניתנים לזיוף היו גורם נוסף לגידול בביורוקרטיה – של המדינה, של העיר, של הכנסייה ושל הגופים המקצועיים. בעת החדשה המוקדמת הגיע אל אחד משיאיו המֵרוץ בין הרשויות המבקשות לייצר אמצעי זיהוי בטוחים ומוגנים מפני זיוף לבין עורמתם של המתחזים והזייפנים – מרוץ, שכידוע, נמשך במלוא העוז עד עצם היום הזה.


כמה הצעות לקריאה:

מירי אליאב-פלדון, "בן-מלך או עני? מתחזים ופתאים בראשית העת החדשה", זמנים 83, קיץ 2003, עמ' 14 – 27.

נטלי זימון דייוויס, שובו של מרטן גר, חרגול הוצאה לאור, 2001.

Miriam Eliav-Feldon, Renaissance Impostors and Proofs of Identity,  Palgrave Macmillan, 2012.

 

Carlo M. Cipolla,  Public Health and the Medical Profession in the Renaissance, Cambridge University Press, 1976 (photocopies of health certificates on pp. 26-7).

 

Robert Jütte, Poverty and Deviance in Early Modern Europe, Cambridge University Press, 1994.

 

Perez Zagorin, Ways of Lying: Dissimulation, Persecution and Conformity in Early Modern Europe, Harvard University Press, 1990.  

 

Catherine Kovesi  Killerby, Sumptuary Law in Italy, 1200-1500, Oxford University Press, 2002.

 

Gregorio Salinero, “Sous le régime des licences royals: L’identité des migrants espagnols vers les Indes (XVIe – XVIIe siècles)”, in Claudia Moatti et Wolfgang Kaiser (éds.), Gens de passage en Méditerranée de l’Antiquité à l’époque moderne: Procédures de contrôle et d’identification, Paris: Maison mediterranée des sciences de l’homme, 2007, pp. 345-367.

 

   

 Back to program