6635811995_9a5472c747אוניברסיטת חיפה

בית הספר להיסטוריה

האגודה ללימודי ימי הביניים והרנסאנס

 

6 ביוני 2013    מצפור, קומה 30, מגדל אשכול

 

אברהם מלמד, אוניברסיטת חיפה

נהפוך הוא: הנוסח העברי של הסיפור על אריסטו ואשת אלכסנדר

בפילוסופיה היהודית של ימי-הביניים, כמו בזו המוסלמית והנוצרית, זוהה אריסטו כגדול הפילוסופים והסמכות המדעית העליונה. על רקע זה הופיעו סיפורים ומסורות על קשריו היהודיים כביכול - החל בטענה שהוא למד מחכמי ישראל, גנב את ספרייתו של המלך שלמה בבית המקדש, וכלה בטענה הפנטסטית מכל שהוא היה יהודי מלידה. לעומת זאת, במקורות הקבליים הביניימיים, בעלי הנטייה האנטי-פילוסופית, הופיעו היגדים ביקורתיים מאד כלפי הפילוסופיה האריסטוטלית. אחת הדוגמאות הקיצוניות לתופעה זו, היא נושא הדיון שלנו, נמצא בספר מאירת עינים, לר' יצחק דמן עכו (1250- 1340). ר' יצחק הביא בספרו סיפור עסיסי על מעללי אריסטו עם אשת אלכסנדר, שבא להוציא את דיבתו של הפילוסוף המהולל כרודף נשים, שיצריו המיניים גוברים עליו. סיפור זה מקורו בתרבות האירופאית-נוצרית, הוא הובא לעכו הצלבנית על-ידי מלומד יהודי ועבר כאן הסבה עברית-יהודית, כאשר ר' יצחק הרכיב על הסיפור את הדמויות והמוטיבים הלשוניים של מגילת אסתר. אריסטו מתואר בדמותו של המן הרשע; אלכסנדר בדמותו של אחשוורוש, מלך צדיק, אך תמים, ואילו האישה בדמותה של אסתר, המנצלת את מיניותה כדי להגן על תומתה. אריסטו הגדול מתגלה כמי שאפילו אישה יכולה לשלוט בו ולהתל בו; ערוותו הגברית - ולכן גם הפילוסופית - מתגלות לעיני כל.

 

Back to program