אוניברסיטת חיפה

בית הספר להיסטוריה

האגודה ללימודי ימי הביניים והרנסאנס

 

18 באפריל 2013    אולם הסנאט, קומה 29, מגדל אשכול

 

ערן שמיט, אוניברסיטת תל-אביב

מחזיקי המשרות המקומיות על-פי פטיציות שהוגשו לפרלמנט בתקופת שלטונו של אדוארד השלישי (1377 – 1330)

במהלך המאה ה – 14 קבוצת בעלי הקרקע המקומיים הורכבה ממגוון הטרוגני של קבוצות בעלות סטאטוס חברתי, כלכלי שונה אך גם עם מספר מאפיינים משותפים שהגדירו את יעדיהם במישור המקומי והלאומי וביניהם שליטתם במחוז המקומי באמצעות בעלי המשרות המקומיות. לצורך הגשמת יעדיו הכתר נהג לזמן את הפרלמנט ולבקש את אישור חברי הפרלמנט לגביית מיסים שיאפשרו את קיום מדיניותו. נראה כי התמשכות המלחמה עם צרפת במסגרת מלחמת מאה השנים הטילה עומס כלכלי נכבד על הממלכה ועל כן חייבה את הכתר לגייס בסיס כוח פוליטי שיאפשר מיסוי רחב היקף. בתמורה לאישור המיסים, נציגי הכתר היו דנים בפטיציות שהגישו להם נבחרי הבית. בצורה זו, חברי הפרלמנט השיגו לא רק כושר מיקוח מפותח, אלא גם יצרו זיקה ישירה בין הצורך של הכתר באישורם למיסוי לבין חובתו לדון בעתירות שהגישו. הדיאלוג שנוצר בין הצדדים חיזק את אחדות השורות בין חברי הפרלמנט שבאה לידי ביטוי באמצעות הפטיציות שהגישו לכתר.

בתקופת שלטונו של אדוארד III הוגשו בפרלמנט 774 פטיציות. הפטיציות נבחנו באמצעות שיטת ניתוח המשלבת מתודה כמותית ואיכותנית (Quantitative content analysis) המבוססת על קידוד (קטגוריזציה), הממיינת את הנושאים השונים העולים מהפטיציות לקטגוריות וקטגוריות משנה. במסגרת שיטה זו הניתוח חולק לשלושה שלבים:

§             קטגוריזציה ומיון של הפטיציות ביחס לכל קבוצה.

§             חשיפת האינטרסים הייחודים הגלומים בפטיציות.

§             גילוי סדר החשיבות של האינטרסים.

 

המיפוי אפשר לזהות מהם המאפיינים (קטגוריות) הדומיננטיים; כלומר מהם הנושאים שעניינו והיו על סדר היום של היושבים בפרלמנט. בגמר תהליך המיון של הפטיציות ולאחר זיהוי האינטרסים של כל קבוצה וסדר החשיבות שלהם, האינטרסים העיקריים הגלומים בפטיציות נבחנו בנפרד באמצעות ניתוח איכותני (purposive sampling) המבוסס על סדר החשיבות של האינטרסים וכך מאפשר להבין בצורה טובה יותר את המאפיינים המרכזיים של בני הג'נטרי במהלך תקופה זו.

נציגי בעלי הקרקע המקומיים בפרלמנט ניצלו את מעמדם הפוליטי ורתמו כוח זה לעזרתם במאמציהם לחיזוק שליטתם במחוז המקומי. שליטה זו הייתה נחוצה במיוחד בתקופה שלאחר פרוץ המגיפה השחורה בכדי שיוכלו מצד אחד לפקח ולהשגיח על פעילויות הכתר והאצולה ומצד שני לשמור על כל ניסיון מצד האיכרות לערעור מעמדם. למעשה, באמצעות פעילותם הפרלמנטארית, בעלי הקרקע הצליחו לשמר את ההגמוניה שלהם במחוז המקומי, חרף השינויים הדמוגרפים שקרו בעקבות המגיפה השחורה וכך לחזק את זהותם הייחודית הנבדלת מזו של האצולה והכתר מחד והאיכרות מאידך.

 

 

Back to program