Raphael Cohen-Almagor, Euthanasia in the Netherlands: The Policy and Practice of Mercy Killing (Dordrecht: Springer-Kluwer, 2004), 205 + XIII pp.

מדיניות המתות החסד בהולנד משפיעה על הדיון בנושא זה בכל העולם כולו. מדינות רבות מתחבטות האם יש לחוקק חוקים המתירים המתת חסד וסיוע רפואי להתאבדות. בצפון אמריקה ובאירופה הנושא עולה על סדר היום חדשות לבקרים. בישראל הוקמה בשנת 2000 ועדה בראשות הפרופ' אברהם שטיינברג שתפקידה היה להציע הצעת חוק אשר יסדיר את הטיפול בחולה הנוטה למות. מסיבות אלה, Euthanasia in the Netherlands הוא ספר עדכני וחשוב. הספר מציע ניתוח מקיף של הנעשה בהולנד מתוך זווית ראיה אינטרדיסיפלינארית. הספר משלב דיון אתי-פילוסופי עם ניתוח ממצאים רפואיים של הטיפול בחולה הנוטה למות, זאת בתוך המסגרת המשפטית הקיימת בהולנד.

המחקר שהתחיל בשנת 1994 התבסס על ראיונות עומק עם שלושים איש אשר עצבו את מדיניות המתות החסד בהולנד ואשר מוציאים אותה אל הפועל: כותב החוק, הממונה על אתיקה רפואית במשרד הבריאות ההולנדי, מחברי הדוחות הממלכתיים, ראשי מרכזי אתיקה רפואית, רופאים המבצעים המתות חסד, רופאים במחלקות לטיפול נמרץ ובבתי חולים סיעודיים, חברים בוועדות הפיקוח על המתות החסד, פסיכולוגים, משפטנים בכירים, סטטיסטיקאים, עתונאים המסקרים את התחום, אנשי אתיקה ודת. הראיונות נערכו בהולנד בשנים 1999, 2000 ו- 2002. כל ראיון ארך בממוצע שעתיים. ראיונות עומק אלו זורים אור חדש על הנעשה בהולנד.

המחקר מראה כי מערכת הפיקוח על המתות החסד בהולנד אינה עובדת כראוי כיוון שכל הקווים המנחים, ללא יוצא מן הכלל, מופרים פעם אחר פעם. לא תמיד החולה הוא זה שמעלה את הבקשה לביצוע המתת חסד או סיוע רפואי להתאבדות. לעיתים תכופות הרופא מציע המתת חסד לחולה. לעיתים המשפחה היא שיוזמת את הבקשה. רצוניות הבקשה מוטלת לפיכך בספק. לעיתים, בקשת החולה לא נשקלת כיאות. היו מקרים בהם לא הועלתה כל בקשה וחולים הומתו. יתר על כן, בקשת החולה אינה תמיד ממושכת ועקבית כנדרש. מצבו הרפואי של החולה אינו תמיד חסר תקווה כפי שדורשות ההנחיות. לעתים אחים ואחיות, ולא רופאים, מבצעים את המתת החסד. במספר משמעותי של מקרים הרופאים לא נועצו עם עמית עצמאי כמתחייב, והמתות חסד דווחו כמקרי מוות טבעיים. כל זה אינו מדיר שינה מעיני המומחים. במקום זאת, רבים וטובים מקרב מעצבי המדיניות ומיישמיה מתגייסים להגן על המערכת ולמצוא הצדקות לנתונים החמורים שעניינם קיצור חיי חולים מבלי שהללו יבקשו את נפשם למות.

הספר יעורר עניין בקרב רופאים, אנשי אתיקה ודת, שופטים, סוציולוגים, פוליטיקאים, אנשי אקדמיה וכל מי שנאלץ להתמודד עם שכול כתוצאה ממחלה. הספר מעורר שאלות נוקבות ביחס לטיפול הנאות בסוף החיים, תפקיד הטכנולוגיה ברפואה, אוטונומית החולה וסמכות הרופאים המטפלים: האם תפקיד הרופא כולל גם את היכולת להמית?