פרק בהסכת (פודקסט) "קולולושה" של ירעם נתניהו מציע הצצה ידידותית ומעמיקה לאחת הסוגיות המסקרנות בלשון המקרא: מערכת הזמנים של הפועל, שנראית לעיתים “הפוכה” לעברית המוכרת לנו.

איך ייתכן ש־אָז יָשִׁיר מתחיל ב“אז” שנשמע כמו עבר, אבל ממשיך ב“ישיר” שנראה כמו עתיד? למה כתוב שוב ושוב וַיְדַבֵּר – צורה שנשמעת כמו “ידבר”, אבל פירושה בפועל הוא “דיבר”?

בשיחה עם ד״ר אוהד כהן נפתחת דלת למבט אחר על מה שאנחנו קוראים “זמנים”: לא רק עבר־הווה־עתיד, אלא גם נקודת מבט, רצף סיפורי ותפקוד של הצורות בתוך טקסט. מתוך זה מתברר גם למה תופעות שנשמעות “מודרניות” או “לא תקניות” כמו “פרסומת אחת וחזרנו” או “אהבתי” במשמעות “אני אוהב” (לייק) יכולות להיות דווקא שיעור מצוין בעברית – והמשך טבעי של אפשרויות שמושרשות עמוק במערכת הלשון.

הפרק הוקלט בשידור חי בהשתתפות קהל בזום לרגל שבוע העברית, והוא מתאים לכל מי שמסקרן אותו איך עברית עובדת “מבפנים”: סטודנטים, מורים, חובבי מקרא, וכל מי שנתקל פעם ב־וַיְדַבֵּר ושאל את עצמו איך זה הגיוני.

להאזנה לפרק לחצו כאן.