למדתי במסלול הישיר לדוקטורט בחוג ללשון העברית באוניברסיטת חיפה, והיום אני פוסט־דוקטורנט ב־Freie Universität Berlin במכון לחקר השפות השמיות. המחקר שלי עוסק בבלשנות שמית השוואתית, ובמקביל אני עובד עם דיאלקטים שונים של ערבית. המעבר לסביבה בין-לאומית חידד לי עד כמה השאלות שצמחו בחוג נשארות רלוונטיות גם מחוץ לישראל: איך משווים בין שפות שמיות עתיקות וחיות, ומה אפשר ללמוד מתוך השילוב בין טקסטים כתובים לעדויות מדוברות.

 

מאז סיום הדוקטורט עיקר העיסוק שלי הוא מחקר בלשני, ולכן אני מגדיר את עצמי כבלשן – גם אם זה תואר שאני עדיין מתרגל אליו לאט. עבודת הדוקטורט שלי עסקה בתהליכי שינוי לשוני בשפות שמיות, ובעיקר בגרמטיקליזציה: כיצד אלמנט לשוני משנה צורה ותפקיד לאורך זמן. לשם כך עבדתי עם קורפוסים של טקסטים בשפות הנבדקות, ובמקרים שבהם המקור האטימולוגי או טווח הפונקציות לא היו ברורים, נשענתי על השוואה בין שפות שמיות שונות, עתיקות ומדוברות, ועל עיון שיטתי בדקדוקים ובתיאורי דיאלקטים.

התרומה של המחקר בעיניי היא בעיקר תאורטית: אף שמסגרת הגרמטיקליזציה מוכרת כבר זמן רב, רק בעשורים האחרונים נעשה בה שימוש משמעותי במחקר של שפות שמיות. הדוקטורט שלי הצטרף למהלך הזה וניסה להסביר בעזרתו תהליכי שינוי שלא הובהרו עד כה די הצורך. לאורך הדרך למדתי גם עד כמה חשוב לחשוב בזהירות על חוזק הטענה ועל מידת הכיסוי שלה בנתונים. ההנחיה הצמודה שקיבלתי מפרופ׳ תמר צבי ומד״ר אוהד כהן חידדה אצלי יכולת של ביקורת עצמית: לזהות היכן ההתלהבות מטיעון “סוחפת” אותי לניסוח חזק מדי, ולחזור אל הנתונים כדי לדייק.

 

נוסף על הכתיבה האקדמית, השתתפתי גם בפרויקטים מחלקתיים שנתנו לי ניסיון מעשי בתיעוד שפה: סייעתי בהקלטות ובניתוח טקסטים דבורים במסגרת קורפוס השיח העברי הדבור של פרופ' יעל משלר, ואף השתתפתי ביצירת קורפוס וידאו ואודיו של שפות יהודיות בסכנת הכחדה במסגרת מיזם “לשון הבית” של פרופ' יהודית הנשקה. החוג היה עבורי גם “מעבדה” אנושית: שיחות עם הסגל, סמינרים וקבוצות קריאה שבהם רעיונות נבדקו מול מומחיות מגוונת וקיבלו דיוק ועומק.

 

כיום, בפוסט־דוקטורט, אני מנסה להרחיב מגמה שהתחילה כבר בדוקטורט: לשלב יותר דיאלקטים מדוברים בתוך מחקר שמי השוואתי – למרות שזה עדיין לא שכיח – מתוך הבנה שהשילוב הזה יכול לפתוח כיוונים חדשים. למי ששוקל תואר מתקדם, הייתי ממליץ לשמור על מרחב קשב לחשיבה: לצמצם הפרעות ביום־יום כדי לא לאבד רעיונות טובים כשהם מופיעים. ובעיקר, לבוא עם סקרנות אמיתית – כי החוג נתן לי לא רק אפשרות לשאול שאלות על שפה, אלא גם את הכלים לדעת איפה ואיך לחפש את התשובות.