בסוף התואר הראשון ולאורך כל התואר השני זכיתי להיות חלק מקבוצת המחקר של פרופ׳ יעל משלר, ולתרום לבנייתו של קורפוס השיח העברי הדבור של אוניברסיטת חיפה (משלר ואחרים, 2026). עבורי זו הייתה הזדמנות של ממש לתרום לתוצר בעל חשיבות לתחום. הדיונים שקיימנו במסגרת קבוצת המחקר על טיבם של מבנים תחביריים ותפקידן של תבניות דקדוקיות ספונטניות היו מעוררי השראה, ובמסגרתם גיליתי את הסקרנות המיוחדת שלי כלפי משפטים פסאודו־מבוקעים – מבנים הפותחים במה ש־ וכוללים שני איברים המתחברים באמצעות אוגד – ואת תפקידם בשיח העברי הדבור. משם נולד רעיון התזה. לאורך כל המחקר ומעבר לו, פרופ׳ משלר ליוותה אותי. גם כשעמדתי לוותר על התזה לאחר שנתיים של עבודה בארה"ב ומרחק מהאוניברסיטה, האמונה שלה בי ובמחקר שלי הייתה הדלק שהניע אותי להגיע לקו הסיום.

עבודת התזה שלי שופכת אור על תחום הדקדוק המתהווה ותורמת להבנה מעמיקה יותר של דפוסי קישור הפסוקיות בעברית הדבורה. הממצאים חשפו מגוון מופעים של מבנים בעלי "קרבה משפחתית" הנשענת על דמיון בפונקציונליות, והדגימו כיצד התבנית מה ש־ מהווה משאב משמעותי לדוברים לארגון השיח. המחקר התבסס על שני קורפוסים של שיח טבעי: קורפוס השיח היומיומי, וקורפוס הרדיו שנאסף על־ידי גונן דורי־הכהן (2009). שיטת המחקר לקוחה מבלשנות האינטראקציה, המדגישה את חשיבות השיח הדבור להבנת ההתפתחות הטבעית של דקדוק. האלמנט הפסיכולוגי שבמחקר – הניסיון להבין מדוע דוברים משתמשים במבנים מסוימים, ולאילו מטרות, וכיצד הדקדוק משמש באופן טבעי ולרוב לא מודע כדי להשיג פעולות באינטראקציה – היה מהותי בעיניי. לא ניתן לנתק שפה מדובריה ומההקשר התרבותי־פסיכולוגי שבו הם נתונים.

כיום, כפסיכותרפיסטית, אני עובדת עם אנשים דרך "טיפול בדיבור" ודרך עבודה סומטית – ויסות מערכת העצבים ותשומת לב למופעים רגשיים בגוף. עבודתי מעוגנת בשפה: אני מקשיבה לאופן שבו אנשים מביעים את עצמם, למילים ולמבנים שהם בוחרים – במודע ולא במודע – ולמה שהם בוחרים לא להביע. אני שמה לב לפרוזודיה, למשלב, למקצב, ולהיסטוריה האישית והתרבותית הכלולה בשפה של כל אדם. דרך שפה אני מטפחת חיבור ואת הקשר הטיפולי, ופעמים רבות היא המצפן שלי בהמשגה של העניין הטיפולי. בחוג ללשון עברית קיבלו ניצני התשוקה שלי לקשר בין שפה לבין חיבור אנושי הזנה אקדמית ומחקרית – ומשם המשכתי לחפש דרכים נוספות לאפשר לתשוקה הזאת ללבלב.

הנושא שבחרתי לחקור מעניין אותי עד היום בצורה בלתי רגילה. תמיכתה של פרופ׳ משלר הייתה הדלק – אבל המנוע היה הסקרנות שלי עצמי. אני ממליצה בחום לעקוב אחר ניצוץ העניין שמתעורר בכם ולבחור נושאי מחקר שמדברים אל הנפש.