הביקורת המוקדמת תייגה את לאה גולדברג בעיקר כמשוררת האהבה הנכזבת וכך הנחילה את תדמיתה לדורות של קוראים. אולם הקריאה ביצירתה, כפי שהיא משתקפת בספר שלפנינו, מפריכה הנחה זו ומגלה כי קשת הנושאים של גולדברג מכילה מגוון מרתק ורחב הרבה יותר מזה שניסתה הביקורת לקַבֵּעַ. ספר זה מכיל קריאות חדשות ביצירת לאה גולדברג, פרי התבוננות ומחקר בעבודתה הספרותית מנקודות תצפית מגוונות. המחקרים הכלולים בו נשענים על מעקב קשוב אחר נושאים המאירים מזוויות מיוחדות את עולמה האישי והספרותי של היוצרת. הדיונים מבוססים על חתכי אורך, המאפשרים להאיר את הנושאים במבט דיאכרוני ולבדוק את גלגוליהם על ציר הזמן. פרקי הספר חושפים, בין היתר, היבטים מובלעים בפואטיקה של גולדברג ומרחיבים את מנעד הנושאים הייחודיים שיצירתה נדרשת להם, כאלה שהביקורת והמחקר לא התעכבו עליהם כלל או מיעטו לדון בהם. במצטבר מצטייר כאן פרופיל מרתק של יצירת גולדברג, ובמשתמע – שלה עצמה כיוצרת מרובת-פנים המתרחקת מבנאליות, ורחוקה מאוד מן התדמית שניסו להצמיד לה מבקרי דורה הבוגרים והצעירים כאחד. בין התופעות הנבחנות בספר: שירים חוצי מגדר, דמויות נשים מתוך קאנון התרבות המערבית המשמשות כאַלוזיות, משקעי שיר השירים ביצירת גולדברג ומעמדם המיוחד, שירת הגוף (שירה ארוטית), חניכה נשית באמצעות מסעות ברכבות, חילופי חושך ואור כנושא “אובססיבי”, שירים על סף המוות, ועוד.